Vayedaber

Simple Havroutah

'Houline

Daf 73b

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי לָא שְׁנָא אֵבֶר דְּעוּבָּר וְלָא שְׁנָא אֵבֶר דִּבְהֵמָה כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ

Traduction

Rabbi Meir’s statement appears inconsistent with his opinion, as he holds that a hanging limb is not rendered pure by slaughtering the animal. The Gemara suggests that this difficulty can be resolved only according to Rabbi Shimon ben Lakish’s version of the Rabbis’ opinion, but not according to Rabbi Yoḥanan’s version. Granted, according to Rabbi Shimon ben Lakish, one can explain that Rabbi Meir was speaking in accordance with the statement of the Rabbis, as follows: According to my own opinion, there is no difference with regard to the limb of a fetus, and there is no difference with regard to a limb hanging from an animal; they are the same in that the slaughter of the animal does not render either of them pure. Accordingly, Rabbi Meir must have been speaking in accordance with the opinion of the Rabbis that a limb hanging from an animal is rendered pure by the animal’s slaughter.

Rachi non traduit

בשלמא לריש לקיש. דאמר באיברין נמי פליגי הא אע''ג דר' מאיר קאמר לה לא תקשה ולדבריהם דרבנן דמטהרי בעוברין ובאברין קאמר להו דאע''פ שאתם מטהרין באבר בהמה היה לכם לטמא באבר העובר שאינו גופה:

אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא

Traduction

But according to Rabbi Yoḥanan, who holds that both the Rabbis and Rabbi Meir agree that a limb hanging from an animal is not rendered pure by the animal’s slaughter, Rabbi Meir’s statement is difficult, as it is inconsistent with both his opinion and the Rabbis’ opinion. The Gemara concedes the challenge.

Rachi non traduit

אלא לר' יוחנן. דאמר דברי הכל אבר המדולדל טמא היכי תני ואת האבר המדולדל:

אֶלָּא אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּמַחְלוֹקֶת בְּעוּבָּרִים כָּךְ מַחֲלוֹקֶת בְּאֵיבָרִין וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מַחְלוֹקֶת בְּאֵבֶר דְּעוּבָּר אֲבָל בְּאֵבֶר דִּבְהֵמָה דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין שְׁחִיטָה עוֹשָׂה נִיפּוּל

Traduction

Rather, if such a dispute was stated, it was stated like this: Rabbi Shimon ben Lakish said: Just as there is a dispute between Rabbi Meir and the Rabbis with regard to fetuses whose limbs emerged from the womb, so too, they have a parallel dispute with regard to limbs hanging from an animal. And Rabbi Yoḥanan said: Their dispute is only with regard to the limb of a fetus that emerged from the womb; but with regard to a limb hanging from an animal, everyone agrees that the slaughter of the animal does not render such a limb as though it had already fallen off prior to the slaughter, and does not impart the impurity of a carcass. According to this version of Rabbi Yoḥanan’s understanding of the dispute, Rabbi Meir’s statement is consistent even with his own opinion.

Rachi non traduit

אלא אי אתמר כו'. והך מתני' דקאמר ר''מ לא אם טהרה כו' לריש לקיש כדשנינן לדבריהם דרבנן קאמר להו:

אין שחיטה עושה ניפול. וטהור מלטמא אע''פ שאסורה באכיל':

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר הַאי גּוּפָהּ וְהַאי לָאו גּוּפָהּ

Traduction

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the reason for the distinction made by Rabbi Yoḥanan concerning the opinion of Rabbi Meir, that the slaughter of an animal does not render pure the limb of its fetus, but it does render pure a limb hanging from the animal itself? It is that this hanging limb is part of the animal’s body, but that, the limb of the fetus, is not part of its body.

Rachi non traduit

מאי טעמא דר' יוחנן אליבא דר''מ. דנותן חילוק בין אבר בהמה לאבר העובר:

Tossefoth non traduit

מאי טעמא דר' יוחנן אליבא דר' מאיר. קצת קשה דשאני אבר בהמה דמדאורייתא שרי אף באכילה כדאמרינן לקמן (חולין דף עד.) דאין להם אלא מצות פרוש וי''ל דמ''מ בעי דכמו שגזרו עליו חכמים איסור אכילה טומאה נמי היה להו ליגזור:

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים שֶׁמִּיתָה עוֹשָׂה נִיפּוּל וְאֵין שְׁחִיטָה עוֹשָׂה נִיפּוּל

Traduction

§ The Gemara continues to elucidate the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis. Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: Everyone agrees that the death of an animal by means other than slaughter renders a limb as though it had already fallen off prior to the animal’s death. Therefore, it will not have the impurity of a carcass, but it will have the impurity of a limb taken from a living animal. And likewise, everyone agrees that the slaughter of the animal does not render a limb as though it had already fallen off prior to the slaughter, and therefore it will not have the impurity of a carcass.

Rachi non traduit

הכל מודים. ר''מ ורבנן:

שמיתה עושה ניפול. אבר המדולדל בבהמה ומתה המיתה מפלת אותו ואינו טמא כאבר מן הנבלה אלא כאבר מן החי והפרש יש ביניהם דאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכח:) אבר מן החי בשר הפורש ממנו טהור דאין מטמא אלא כשהוא אבר שלם בשר גידים ועצמות אבל נבלה כזית ממנה טמא אב הטומאה:

בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּאֵבֶר דְּעוּבָּר מִיפְלָג פְּלִיגִי אֶלָּא בְּאֵבֶר דִּבְהֵמָה מִיתָה תְּנֵינָא שְׁחִיטָה תְּנֵינָא

Traduction

The Gemara clarifies: What are we dealing with here? If we say we are dealing with a limb of its fetus that emerged from its womb, Rabbi Meir and the Rabbis explicitly disagree with regard to this case. Rather, we are dealing with a limb hanging from an animal. But if so, Rabbi Yoḥanan’s statement is unnecessary. With regard to a hanging limb, we already learn about the effect of the death of the animal in a mishna elsewhere, and we already learn about the effect of the slaughter of the animal in a mishna elsewhere.

Rachi non traduit

מיפלג פליגי. ר''מ ורבנן בשחיטה:

מיתה תנינא. דעושה ניפול:

שחיטה תנינא. דאין עושה ניפול:

Tossefoth non traduit

שחיטה תנינא. תימה דאדפריך תנינא טפי הוה ליה לאקשויי מינה לריש לקיש:

מִיתָה תְּנֵינָא מֵתָה הַבְּהֵמָה הַבָּשָׂר צָרִיךְ הֶכְשֵׁר וְהָאֵבֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַנְּבֵלָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר

Traduction

The Gemara elaborates: We already learn about the effect of the death of an animal in the mishna (127b): If the animal died without slaughter, any hanging flesh needs to be rendered susceptible to contracting ritual impurity in order to become impure. This is accomplished by coming in contact with liquid, with the owner’s approval. The reason is that its halakhic status is that of flesh severed from a living animal, which is ritually pure and does not have the status of an unslaughtered carcass. And a hanging limb imparts impurity as a limb severed from a living animal, but does not impart impurity as a limb from a carcass; this is the statement of Rabbi Meir. Evidently, Rabbi Meir holds that upon the animal’s death, anything hanging from the animal is considered as though it had already fallen off before the animal’s death. Since the mishna does not record that the Rabbis disagree, it would appear that they agree.

Rachi non traduit

מתה הבהמה. שהיו בה אבר ובשר מדולדלין אבר בפני עצמו ובשר בפני עצמו ומשנה היא בהעור והרוטב:

הבשר צריך הכשר. מים שאם יגע בטומאה יקבלנה דמיתה עושה ניפול והוה ליה בשר מן החי שהבשר הפורש ממנו טהור ואינו מטמא משום אבר מן החי:

ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה. שיהא בשר הפורש ממנו טמא משום דמיתה עושה ניפול כמו שנגמרה נפילתה קודם שמתה:

שְׁחִיטָה נָמֵי תְּנֵינָא נִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה הוּכְשְׁרוּ בְּדָמֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא הוּכְשְׁרוּ

Traduction

Likewise, we already learn about the effect of the slaughter of an animal in the same mishna: If the animal is slaughtered, they, the limb and the flesh hanging from it, are thereby rendered susceptible to impurity, by coming in contact with its blood. Blood is one of the seven liquids that render foods susceptible to impurity and its presence is considered to be with the approval of the owner, as it makes the meat look redder and fresher; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says: They were not rendered susceptible to impurity through the animal’s own blood, but only once they were wet with another liquid, with the owner’s approval. It is apparent that both opinions in that mishna agree that the limb does not have the impurity of a limb severed from a living animal. Evidently, they hold that the slaughter does not render the hanging limb as though it had already fallen off beforehand.

Rachi non traduit

דברי ר''מ. וליכא דפליג עליה במיתה עושה ניפול אלא לר''ש מטהר קתני התם ומוקמינן ליה אפלוגתא אחריתי אבל רבי ודאי לא פליגי עליה אף על גב דפליגי עליה בשחיטה ואמרי אין עושה ניפול גבי אבר דעובר דהא ר''מ נמי שחיטה אין עושה ניפול בבהמה סבירא ליה כרבנן כדמפרש ואזיל וקא חזינן הכא דבמיתה מודי:

הוכשרו בדמיה. לקבל טומאת אוכלין. אלמא סבירא ליה אין בהן טומאת עצמן כאבר מן החי דשחיטה הועילה להם אפילו לרבי מאיר דפליג באבר דעובר:

לא הוכשרו. וצריכין הכשר אחר לקבל טומאה דקסבר אין בהמה נעשית יד לאבר להביא הכשר עליה:

Tossefoth non traduit

הוכשרו בדמיה. אין לדקדק מדמועיל הדם להכשיר האבר אלמא לא חשיב כניפול דמזה לא הוה משני מידי אלא מדבעי הכשר לקבל טומאת אוכלין קא דייק כדפירש בקונטרס אלמא אין בו טומאת אבר מן החי והיינו טעמא דדם בהמה מועיל להכשיר האבר אפי' הוי כניפול משום דאמר דבהמה נעשית יד לאבר וא''ת וכיון דמדאורייתא האבר מותר באכילה לרבי יוחנן כדאמרינן בסמוך ל''ל הכשר מדם בהמה דר' יוחנן גופיה אית ליה בפירקין (לקמן חולין דף עד:) דר''מ סבר כר' שמעון דשחיטה מכשרת ור' שמעון נמי דקאמר לא הוכשרו מפרש רב אשי בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכח.) דטעמא דר''ש משום דדם לא מכשיר דשחיטה מכשרה ולא דם ושחיטה נמי לא מכשרה הואיל ואינה מתרת באכילה ואמאי והרי מתרת באכילה מן התורה וי''ל דמשום דמדאורייתא לא מכשרת שחיטה אפי' לר''ש כדאמר לעיל בפ' השוחט (חולין דף לו:) עשאוהו כהכשר מים מדרבנן וכיון שאבר אסור מדרבנן לא מהניא ליה הכשר שחיטה דלא הויא נמי אלא מדרבנן וא''ת להנהו דמוקמי פלוגתייהו בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכז:) דר''מ ור''ש בבהמה נעשית יד לאבר או באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו דלרבי שמעון אין נעשית יד מנא להו דכיון דאיכא למימר דטעמא דרבי שמעון משום דדם לא מכשר ואמאי פליגי ארב אשי וי''ל דדייקי לישנא דרבי שמעון דאמר לא הוכשרו ולא קאמר אין הדם מכשיר משמע אפילו היה הדם מכשיר הכא לא הוכשרו:

אִי מֵהַהִיא הֲוָה אָמֵינָא מַאי הוּכְשְׁרוּ אַבָּשָׂר

Traduction

Given that the mishna has already taught both halakhot, what was the necessity of Rabbi Yoḥanan’s statement? The Gemara answers: If these halakhot were derived only from that mishna, I would say that actually, slaughter does render a hanging limb as though it had already fallen off beforehand, and such a limb would have the impurity of a limb severed from a live animal. If so, what does the mishna mean when it states: They are rendered susceptible to impurity by coming in contact with its blood? Ostensibly, the intention is that both the limb and the flesh must be rendered susceptible to impurity, which indicates that the limb does not have any impurity of its own. The Gemara explains: One would have explained that the need to be rendered susceptible to impurity is referring only to the flesh, as flesh severed from a living animal does not have any impurity of its own.

Rachi non traduit

אי מההיא הוה אמינא. כי היכי דפליג ר''מ באבר דעובר פליג נמי באבר בהמה דשחיטה עושה ניפול ומטמא כאבר מן החי:

ומאי הוכשרו. דמשמע דאין בהן טומאה דעצמה:

אבשר. קאמר דאי נמי סבירא לן שחיטה עושה ניפול הוה ליה בשר הפורש מן החי וטהור הלכך איצטריכא דרב יצחק בר יוסף:

Tossefoth non traduit

אי מההיא ה''א כו'. ולעולם שחיטה עושה ניפול הקשה הרב ר' שמואל מוורדו''ן א''כ היכי קאמר ר''ש לא הוכשרו דמשמע דע''י בהמה הוא דלא הוכשרו אבל הכשר מועיל להם והא אוכל שאי אתה יכול להאכילו (ע''י) לאחרים הוא כיון דשחיטה עושה ניפול והוי בשר מן החי ואין קרוי אוכל לר''ש כדאמר בסוף העור והרוטב (לקמן חולין דף קכט.) ולא מקבל טומאה וי''ל דר''ש לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא ולא מקבל טומאה אלא לדידכו אודו לי מיהת דלא הוכשרו:

וְהָא הוּכְשְׁרוּ קָתָנֵי מַהוּ דְּתֵימָא חַד לְבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַבְּהֵמָה וְחַד לְבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הָאֵבֶר

Traduction

The Gemara objects: But the mishna teaches: They are rendered susceptible, in the plural, which is apparently referring to both the flesh and the limb, which were mentioned previously in the mishna. The Gemara explains: You might say that the plural is used because the statement is referring to two types of hanging flesh that upon slaughter are considered to have been separated from a living animal: One is for flesh that separates from the body of the animal, and the other one is for flesh that separates from the hanging limb. Neither type has its own impurity, so they must be rendered susceptible to impurity by coming in contact with liquid.

Rachi non traduit

והא הוכשרו. לשון רבים קאמר:

חד לבשר הפורש מן הבהמה. שהיה מדולדל בה קודם שחיטה כדקתני האבר והבשר המדולדלין בבהמה:

וחד לבשר שיפרוש מן האבר. לאחר שחיטה:

וּמַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי מֵהַאי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּמְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה אַגַּב אָבִיו אֵימָא לָא לִיבְעֵי הֶכְשֵׁר קָמַשְׁמַע לַן

Traduction

The Gemara asks: But in what way is it more compelling to apply the halakha to this type of flesh than to that type, making it necessary to state the halakha with regard to both? The Gemara answers: It might enter your mind to say that since flesh that is attached to a limb severed from a living animal imparts the same severe form of ritual impurity as the limb on account of being a part of it, one might say that once the flesh is separated from the limb it does not need to then be rendered susceptible to impurity. To reject this possibility, the mishna uses the plural form to teach us that this type of flesh does need to be rendered susceptible to impurity.

Rachi non traduit

ומאי אולמיה. דבשר הפורש מן האבר מהפורש מן הבהמה דאצטריך למתנייה:

סד''א הואיל. ועם האבר מטמא אדם כנבלה אימא לא תיבעי הכשר לאחר פרישתן ויקבל טומאת אוכלין בלא הכשר:

קמ''ל. הוכשרו בדמיה דבעי הכשר. ונפקא מינה להיכא דנחתך כל האבר קודם שחיטה דלא הוכשר בדמיה ואח''כ פירש בשר ממנו דבעי הכשר. ואשמעינן דאע''ג דקי''ל במסכת נדה (דף נא.) מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה וצריכין הכשר אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה פרט לנבלת עוף טהור שסופה לטמא טומאה חמורה אם אכלה לפיכך אין צריכה הכשר לטמא טומאת אוכלין דוקא סופו אבל תחלתו כי האי דתחלתו טמא טומאה חמורה ואין סופו לטמא טומאה חמורה משפירש צריך הכשר:

Tossefoth non traduit

סלקא דעתך אמינא הואיל ומטמא טומאה חמורה אגב אביו לא ליבעי הכשר. כדאמרינן בפרק בא סימן (נדה דף נא.) מה זרעים שאין סופם כו' קמ''ל דוקא סופו אבל תחלתו כי האי דתחלתו מטמא טומאה חמורה ואין עוד סופו לטמא טומאה חמורה משפירש צריך הכשר כך פי' בקונטרס והדין עמו שפירש כן דדוקא כשפירש צריך הכשר אבל בעודו מחובר אין צריך הכשר להצטרף לפחות מכביצה אע''ג דמעשה עץ שימש כדאמר בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכט.) דהא אמרינן בסוף פ' טבול יום (זבחים דף קה.) דפרה ופרים מטמאים אוכלין ומשקין מחמת שסופן לטמא טומאה חמורה ולא אמרינן מעשה עץ הוא אף על גב דטומאה חמורה שלהן אינו מטעם ראויות אוכל דאפילו העוסק בשריפת עור ועצמות מטמא בגדים וצריך לומר דטעמא דמעשה עץ שימש מהניא לכשפירש שאין סופו לטמא עוד טומאה חמורה והא דאמר בפ''ק דפסחים (דף יח.) פרה ששתתה מי חטאת בטלו במעיה ומפרש התם דבטלו מטומאה חמורה אבל טומאה קלה מטמאים לא חשיבי התם מעשה עץ לפי שמתחלתן צריכין שיהיו ראויין לשתיה ונמצא שטומאה חמורה שלהם אינה אלא מטעם ראויות לשתיית אדם שהיה בהם כבר שאל''כ לא היו ראויין להזאה ולהכי אין צריכין הכשר שרץ אפי' כשאין סופן עוד לטמא טומאה חמורה:

אָמַר רַב יוֹסֵף נְקוֹט דְּרַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף בִּידָךְ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה קָאֵי כְּווֹתֵיהּ דְּתַנְיָא וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לְהָבִיא הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדוּלְדָּלִין בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה וּבְעוֹף וּשְׁחָטָן שֶׁהֵן אֲסוּרִין וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן

Traduction

§ Rav Yosef said: Take the statement that Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan says, i.e., that the slaughter of an animal does not render a hanging limb as though it had already fallen off prior to the slaughter, in your hand, i.e., accept it as correct, as Rabba bar bar Ḥana also holds in accordance with this opinion. As it is taught in a baraita: ''And flesh that is torn in the field, you shall not eat'' (Exodus 22:30). This serves to include the case of the limb or the flesh that was partially cut off but was still hanging on a domesticated animal or on an undomesticated animal or on a bird, and one slaughtered them; it is derived that they are prohibited as limbs severed from a living animal. And Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says with regard to the ruling of this baraita:

Rachi non traduit

נקוט דרב יצחק בידך. דאמר משמיה דר' יוחנן הכל מודים שאין שחיטה עושה ניפול ולא מיהדר לשנויי לישנא דאמרינן ברישא לר' יוחנן דברי הכל שחיטה עושה ניפול:

דרבה בר בר חנה קאי כוותיה. משמיה דר' יוחנן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source